<h1>ראבי"ה סימן אלף ק"ך</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה. פירוש מולחו בכל צדדין כדאיתא בפרק הקומץ רבה (מנחות כ"א ע"א). ובתשובות פי[רשתי] דין מליחה. ומדיחו יפה יפה והני מילי דחלליה בי טבחא ואי לא חלליה תמן מדיח ומולח ומדיח, הדחה ראשונה להעביר ליכלוך דם שעל החתיכה שאם לא כן המלח מתמלא ממנו ושוב לא יוציא דם שבחתיכה. והיכא שחתכו הטבח לנתחים גדולים אפילו חללינהו ושוב חתכם הבעל הבית לכל נתח לב' ולג' קודם מליחה צריך לחזור ולהדיחו. ומה שמדיחין אותו אף לבית עורה בעבור כי הדם של מקום החתך [זב] (וב)על בית העור, ועוד דהבא לנפות מנפה את כולה. תדע מדאמר שמואל (קי"ב ע"א) ככר שחתך עליה בשר אסור לאוכלה, ולא שנא לשמואל בין חם לצונן ואסיקנא דאגב דוחקא דסכינא פליט. ועוד אמרינן (ח' ע"ב) בית השחיטה צונן ואגב דוחקא דסכינא בלע, וכי היכי דמבליע הכי נמי מפליט אגב דוחקא דסכינא. ויש אומרים שהדחה הראשונה ללחלח הבשר שיצא דמה על ידי המלח, ואינו דאדרבה מטרשי ל[י]ה ומצמתי ליה כדאמרינן לגבי ריאה (מ"ו ע"ב). רב דימי מנהרדעא מלח ליה במילחא גללניתא ומנפץ ליה. בהלכות גדולות (דקל"ג סע"ב) מצאתי כתוב מנפץ ליה ונחוריה. ומדברי רש"י משמע דבעי מיפוץ והדחה. ורבינו זקיני פירש בלא הדחה אחרונה, ונחוריה שפיר דמי פי' לשון פליטה כמו כל זמן שנוחרת במסכת' נידה (ס"ד ע"ב), אבל מלח שלנו נמס ואינו צריך מפיץ לא לשברו בתחילה ולא לנפצו מעל החתיכה בסוף. ובשר יבש שלא הודח ולא נתבשל כתב זקיני להיתר והאריך בתשובותיו בראיותיו.
